יגאל סרנה, עיתונאי וסופר, נולד בתל-אביב בשנת 1952. בוגר האוניברסיטה העברית  במדע המדינה ויחסים בינ"ל.
כתב ב"כל העיר" ו "חדשות", ופועל ככותב מגזין וטורי דעה החל מ-1986 ב"ידיעות אחרונות".
משך 31 השנים שבהן הוא עיתונאי, פרסם כ-2500 כתבות מגזין ומאמרים שהטביעו חותם ועוררו עניין רב.

לצד הכתיבה העיתונאית  פרסם עד היום תשעה ספרים. רובם תיעודיים. ספרו הראשון 'יונה וולך, ביוגרפיה' (1993) ממחיש את כישרון התחקיר שלו לצד יכולת הכתיבה הספרותית ויהפוך בקרוב לסרט בבימויו של ניר ברגמן.

ספרו "מקום של  אושר" (2000) היה קובץ של ארבע-עשרה כתבות עיתונאיות שנקראו כנובלות תיעודיות על גורלם של ישראלים רדופי עבר. הוא יצא לאור בפריז, ניו יורק ולונדון וגרף שבחים כמתעד את ההוויה הנפשית של הישראליות. ספרו "עד מדינה" (2007) סכם 25 שנות עבודה עיתונאית בשטחי יו"ש ועזה.

הספר "יד ענוגה" (2008), היה מסע אל חיי אימו וסודותיה.

ספרו הבא הוא מסע עתידני אל ישראל אחרת. השתתף ביצירת סרטים דוקומנטריים על ריקי גל ואחרים. ומופיע בתכניות טלוויזיה רבות.

2011
זכה סרנה בפרס סוקולוב לעיתונות.

"הכתיבה של סרנה על אודות פלוגת הטנקים שלו במלחמת יום כיפור אינה נופלת מפסגות הכתיבה המלחמתית של נורמן מיילר או מייקל הר… "הפלוגה המתה" של סרנה היא בעת ובעונה אחת תיעוד חשוב של מלחמת יום כיפור מנקודת מבטו של הלוחם בטנק, טקסט אנטי-מלחמתי מהדהד, אבל גם אמירה על אפשרויות ומגבלות הסיקור העיתונאי". (ד"ר אורן מאיירס. אוניברסיטת חיפה. 2011)